התקשרות (Attachment) – מושג מרכזי בתחום "התפתחות הילד

הראשון שהציג את מושג ההתקשרות היה חוקר בשם ג'ון בולבי (Bowlby., 1969). בולבי טען כי תינוקות נוטים להתנהג בדרכים המעודדות קרבה עם אלה המטפלים בהם מתוך יצר הישרדותי. ייחודה של "תאוריית ההתקשרות" היא בכך שהיא מבינה את מקומם המרכזי של מערכות יחסים בתהליך התפתחות האדם מלידה ועד מוות.
דפוס ההתקשרות של הילד הוא מודל עבודה פנימי שנבנה לאור הניסיון עם דמות ההתקשרות. מודל זה הנו מערכת התפעול של העצמי . מודל העבודה הפנימי תפקידו לווסת, לפרש ולצפות את התנהגות דמות ההתקשרות וגם לווסת התנהגות, מחשבות ורגשות של העצמי.
איכות ההתקשרות בין התינוק למבוגר מושפעת מאיכות הטיפול שהתינוק מתנסה בו. תינוק שמטפליו נענים לצרכיו יפתח אמונה שהוא יכול להשפיע על הסביבה ולקבל טיפול מן הזולת בכל פעם שיזדקק לו. בהמשך יהפוך לילד שבטוח בהתקשרות ומאמין ביכולותיו לגבור נוכח מצבי מצוקה ואסון.
לעומת זאת תינוקות שמטפליהם אינם נענים לצרכיהם אינם מפיקים בטחון מההתקשרות ועלולים לפקפק ביכולתם ולהיות בעלי התנהגויות חברתיות שליליות.
הבדלים איכותיים בין סוגי התקשרויות נחקרו ע"י מרי איינסוורת' (Ainsworth.,1969), פסיכולוגית שהייתה חלוצה בתחום. איינסוורת' שעסקה רבות בתצפיות על אימהות ותינוקות ראתה שיש אימהות שלא מגיבות לבכי של תינוקן, שומרות על הבעה קפואה בזמן הטיפול, ונמנעות ממגע גוף וקרבה בזמן שגרת הטיפול. כתוצאה מכך, התינוקות של אותן אימהות נטו לבכות יותר והראו התנהגות אגרסיבית לא מוסברת כלפי אימם.
במחקרה היא מצאה דפוסי התקשרות בטוחים וחרדים וכדי לזהות אותם ביתר דיוק היא הכינה הליך בדיקה מדעי המכונה "סיטואציית הזר" שתפקידו לגלות את סוג ההתקשרות של התינוק למטפל בו.
אינסוורת' מצאה כי רוב התינוקות (70%) יוצרים התקשרות בטוחה שהביטוי שלה הוא איזון בין משחק וחקירה מצד אחד לבין רצון להיות בקרבת המטפל מצד אחר.
לעומת זאת תינוקות בעלי התקשרות חרדה אינם מסוגלים להשתמש במטפל כבסיס בטוח לחקירותיהם. העדר ביטחון זה בה לידי ביטוי ב 3 דפוסים : הימנעות , אמביוולנטיות וחוסר אירגון. כל דפוס ואיפיוניו הייחודיים. כולם הם ניסיון של התינוק להסתגל למציאות המאתגרת שבה הוא נמצא.
מחקרים שבוצעו בשני העשורים האחרונים תומכים בהליך "סיטואציית הזר" להערכת התקשרות. מחקרים אלו מצאו כי פיתוח דפוס התקשרות בטוח בשנתיים הראשונות לחיים, קשור ליכולות חברתיות טובות יותר עם מבוגרים וילדים, הענות טובה יותר לדרישות ההורים וויסות רגשי טוב יותר. לעומת זאת פיתוח דפוס התקשרות לא בטוחה בשנתיים הראשונות, קשור ליכולות חברתיות נמוכות עם מבוגרים וילדים, ביטויי כעס לא נשלט וקושי בוויסות רגשי. (Greenberg., 1999). והמדאיג מכל, ילדים עם דפוס התקשרות לא בטוח, במיוחד אלו המראים דפוס חוסר ארגון נמצאים בסיכון לבעיות פסיכופתולוגיות, בעיות התנהגות, אי יכולת לווסת סטרס ותוצאות קוגניטיביות נמוכות (Cyr et al., 2010).